הכתבה נכתבה בעזרתה של הדר חקון (טכנולוגית בכירה בעלית)
עולם האוכל אוהב לדבר על טרואר – האופן בו הטעם והארומה של מוצרים כמו יין וקפה מבטאים את האופי הייחודי של אזור הגידול שלהם. זה נכון כמובן גם לגבי שוקולד שבדיוק כמו יין או קפה מבוסס על מוצר חקלאי טבעי, במקרה הזה – פולי הקקאו. בשנים האחרונות יצרני שוקולד מקדישים יותר ויותר תשומת לב למדינות המקור של פולי הקקאו – לאיכויות, הטעמים והארומות שכל אזור גידול מביא איתו. אבל בשוקולד, האופי האזורי בא לידי ביטוי גם באופן נוסף: כמעט כל מדינה בעולם פיתחה לעצמה תרבות שוקולדית משלה. הצרפתים, כמה לא מפתיע, אוהבים שוקולד עדין, קטן ומאופק, היפנים (גם לא בלתי צפוי) אוהבים שוקולד מינימליסטי מוקפד ואסתטי ורודפים אחרי המיוחד והחדש. האנגלים משוגעים על קרמל ויש להם טכניקה לגמרי משלהם להכין שוקולד ואנחנו? אנחנו מפוצלי אישיות אבל גם סופר לויאליים.
אנגליה
האנגלים אוהבים שוקולד מתוק במיוחד, הם מעדיפים שוקולד חלב על פני מריר ויש להם שיטה ייחודית לייצור שלו: השיטה הבריטית נקראת Crumb והיא כוללת הכנה ראשונית של תערובת מחלב, קקאו וסוכר וייבוש שלה בחום. לתערובת היבשה שמתקבלת מוסיפים עיסת קקאו ומהבלילה הזו מייצרים את השוקולד הסופי. תהליך הייבוש הראשוני מקרמל בעדינות את החלב ואת הסוכר, כך ששוקולד החלב האנגלי הבסיסי מתאפיין בטעמי קרמל עדינים גם אם אין בו כל תוספת (והקרמליות הזו היא אחד מהגורמים למתיקות המועצמת של שוקולד החלב האנגלי). החיבה של האנגלים לקרמל לא יודעת שובע, את שוקולד החלב שלהם האנגלים אוהבים עם תוספות – בראש ובראשונה קרמל (מכל סוג ומין), ואחריו עוד שלל הפתעות שהמכנה המשותף שלהן הוא מתיקות עזה: סוכריות גומי, מרשמלו, טופי ועוד. כתוצאה, השוקולד האנגלי הוא תמיד משחק של מרקמים, תוספות וגווני טעם.
האנגלים הם צרכני שוקולד כבדים וצורכים כ-9 קילו של שוקולד בשנה. צריכת השוקולד הבריטית בשיאה בחג האהבה, חג המולד או חג הפסחא (שבו רשתות השיווק מלאות להתפקע בארנבונים וביצים משוקולד בכל הגדלים), אבל שוקולד הוא גם עניין יומיומי ולא מעט אנגלים טועמים קובייה או שתיים (או חפיסה) מדי יום. הבריטים אוהבים בעיקר טבלאות שוקולד וחטיפי שוקולד (ופחות פרלינים).
בלגיה
מולדתו של הפרלין – ממתק השוקולד המוכר שמורכב ממעטפת שוקולד נוקשה ולב של מלית רכה. הפרלין הומצא בבלגיה (על ידי מהגר שוויצרי) ב-1912 והוא הפך ללהיט מידי ולסמל לאומי. צריכת הפרלינים בבלגיה גבוהה במיוחד בהשוואה ליתר העולם וזה סוג השוקולד שהבלגים הכי אוהבים (קצת אחריו מגיע תורם של החטיפים).
צורות הפרלינים שהפכו למזוהות ביותר עם בלגיה היא קונכיות וצדפים. בבלגיה יש כיום למעלה מ-2000 שוקולטרי המייצרים סוגים שונים של פרלינים, וגם יצרנים תעשייתיים גדולים דוגמת גודייבה, קוט ד'אור או ליאונדיס ממשיכים לייצר פרלינים עם מליות שונות, לצד החטיפים וטבלאות השוקולד.
באשר לטעם הלאומי: הבלגים אוהבים בעיקר שוקולד בלגי – כזה שמיוצר בבלגיה לפי המסורת, זאת אומרת על טהרת הקקאו ועל בסיס חמאת קקאו ללא תוספת של שומן צמחי או מייצבים. הם מעדיפים שוקולד מריר על פני שוקולד חלב ופרלינים ממולאים במחיות אגוזים או פירות.
שוויץ
השוויצרים החלו לייצר שוקולד במאה ה-17. ב-1875 דניאל פיטר השוויצרי המציא את שוקולד החלב (עד אז היה רק שוקולד מריר) כשהוסיף חלב מרוכז (החלב המרוכז היה המצאה של השכן שלו – נסטלה) לתערובת השוקולד. השוויצרים אחראים לעוד פיתוחים בעולם השוקולד – למשל הוספת עוד חמאת קקאו לתערובת השוקולד – תגלית של רודולף לינדט שמולידה מרקם עשיר ורך או תהליך לישה ארוך לפני העיצוב בשם קנושיג (גם אותו המציא לינדט) שמעדן וממזג את הטעמים של השוקולד ומשפר את המרקם שלו. שוקולד החלב השוויצרי הפך לשם דבר גם משום שהומצא בשוויץ וגם בגלל המוניטין של הפרות השוויצריות והחלב המשובח שלהן. השוויצרים הם צרכני השוקולד הגדולים בעולם, הם צורכים בממוצע 12 ק"ג לאדם בשנה ושוקולד נחשב אצלם לחלק ממאכלי היומיום ולא פינוק למועדים מיוחדים. שוויץ היא גם הבית של כמה ממותגי השוקולד הנמכרים ביותר בעולם: לינדט, נסטלה, טובלרון ופריי למשל.
השוויצרים אוהבים באופן לא מפתיע בעיקר שוקולד חלב בטבלאות המורכבות מקוביות קטנות יחסית. הם מעדיפים טבלאות שוקולד לא דקיקות אלא בעלות נפח – כנראה כדי שיוכלו להתענג על המרקם הקרמי והעשיר של שוקולד החלב. טבלאות שוקולד חלב עם אגוזי לוז שלמים או שבורים הן הבאות בתור מבחינת הפופולריות.
קרב ענקיות
בין בלגיה לשוויצריה ניטשת מלחמת תרבות קטנה, כל אומה חושבת שהשוקולד שלה נעלה על זה של שכנתה. שתי המדינות הן יצרניות שוקולד מובילות שאחראיות על חלק ניכר מכלל השוקולד המיוצר בעולם, שתיהן אוחזות במסורות ייצור מפוארות בנות מאות שנים ובשתיהן צריכת השוקולד גבוהה מאוד (בבלגיה כ-9 ק"ג לאדם בשנה ובשוויץ כ-12 ק"ג לאדם לשנה).
ארה"ב
האמריקאים מתים על שוקולד, הם יבחרו גלידת שוקולד על פני כל גלידה אחרת ומעדיפים שוקולד חלב על פני מריר (71 אחוז מצרכני השוקולד צורכים שוקולד חלב). תעשיית השוקולד האמריקאית שנוסדה במאה ה-18 כיוונה מראשיתה ליצירת שוקולד נגיש (במחיר ובטעם) לקהל רחב ככל הניתן, זה הוביל ליצירה של שוקולד מתוק מאוד, עם טעמים לא מאתגרים ועם פחות אחוזי קקאו (שהוא חומר גלם יקר). אפילו התקינה בארה"ב מחייבת את היצרנים לפחות אחוזי קקאו מאשר התקינה האירופית או הישראלית. האמריקאים צורכים כ-5 ק"ג שוקולד בשנה לאדם ולשוקולד יש בארה"ב דימוי של פינוק או חטיף שאינו מיועד לצריכה יומיומית. האמריקאים מעדיפים חטיפי שוקולד, עוגות או עוגיות עם שוקולד צ'יפס על פני טבלאות. חטיפי השוקולד כוללים לעיתים תוספות קרמליות, בוטנים או חמאת בוטנים ורובם ותיקים מאוד וכמעט ולא משתנים. במועדים מסוימים במהלך השנה שוקולד הוא הכוכב (יום האהבה ויום האם למשל) וצריכת הפרלינים מזנקת.
ישראל
אומרים שבמקום שיש שני ישראלים יש שלוש דעות, זה נכון גם לגבי העדפות השוקולד שלנו – גם בתחום הזה אנחנו מגלים המון פתיחות ואוהבים בעיקר שוקולד חלב אבל משנה לשנה גם המכירות של השוקולד המריר עולות בהיקף ואנחנו צורכים חטיפים וגם טבלאות שוקולד חלב פשוט. ישראלים אינם צרכני שוקולד גדולים כמו האירופאים, ישראלי ממוצע אוכל כ-4 קילו שוקולד לשנה. אבל הישראלים בהחלט אוהבים להתנסות, הם צמאים לחידושים, מתמסרים גם לשוקולד מריר איכותי ומעודן (דוגמת ספלנדיד על סוגיו השונים) וגם לחטיפי מדף משוקולד חלב. לצד התאווה לחידושים והעניין בשוקולד יותר מורכב ועדכני הישראלים מגלים המון נאמנות למוצרים נוסטלגיים.
