הדרך אל האושר: איך העולם המערבי גילה את השוקולד?

מה שקרה הוא שהציפה הבהירה תססה והפכה למעין יין־קקאו. והיין הפך מיד לדבר האהוב ביותר על האולמקים (פחות בגלל הטעם שלו שהיה עז ומריר ויותר בגלל האפקט המסחרר של האלכוהול). עד כדי כך האולמקים אהבו את היין החדש שלהם שהם הפכו אותו לרכיב מרכזי בטקסים דתיים.

את החיבה שלהם לקקאו הם הורישו לבני המאיה שהאמינו כי הקקאו הוא מתנה מהאל קוקולקאן – אל בדמות נחש מכוסה נוצות (עם או בלי רגלי אדם) שפניו נראות כמו מסכה של תווי אנוש מוגדלים. קצת אחריהם באו האצטקים שחשו שהקקאו הוא דווקא מתנת האל קצלקואטל (שנראה כמעט לגמרי כמו האל של בני המאיה) ושילבו את הקקאו בכל דבר – הם השתמשו בזרעי הקקאו כמטבעות במסחר (100 זרעי קקאו היו שווי ערך ל־1 תרנגול הודו, 3 ארנבות או 33 אבוקדו טריים); הם טחנו את הפולים לגרגירים גסים והכינו מהם משקאות מתובלים לאורחים מכובדים במשתאות מלכותיים; ערכו בעזרת המשקאות הללו טקסים דתיים והעניקו ללוחמים מצטיינים צל"ש בדמות שקיק זרעי קקאו. חוץ מהלוחמים אף אחד מפשוטי העם לא היה מורשה לטעום מהמשקה שנלגם בלעדית על ידי בני המעמד העליון.

רומן טראנס אטלנטי

כשקולומבוס הגיע ליבשת ב־1502 הוא כמובן התוודע למשקה המקומי אבל התקשה להבין את המהומה סביבו. הוא הציג את פירות הקקאו בפני מלך ומלכת ספרד, וגם הם לא הצליחו למצוא במשקה הכהה והמריר שום פוטנציאל. רק כשהרנאן קורטז הגיע למקסיקו, 20 שנה אחרי קולומבוס, כדי לבזוז את האוצרות האגדיים ששמע עליהם, העניינים החלו להשתנות. מונטזומה, מנהיג האצטקים, קיבל את פניו של קורטז וצוותו עם "50 קנקנים של משקה קקאו ריחני ומתובל שנמזג לכוסות זהב". כך תיאר את המפגש סגנו של קורטז ביומנו ואף הוסיף: "זהו משקה בריא מאין כמוהו, כל מי שלוגם ממנו ולו כוס אחת יכול להעביר יום שלם – לא משנה איזה מרחקים יצעד – מבלי לאכול דבר נוסף".  

רק כשהרנאן קורטז הגיע למקסיקו, 20 שנה אחרי קולומבוס, כדי לבזוז את האוצרות האגדיים ששמע עליהם, העניינים החלו להשתנות

קרדיט: Shutterstock

מיסיונרים ספרדים ואנשי ממשל שנשארו במקסיקו ככובשים חדשים העמיקו את ההיכרות עם המשקה והחלו משלבים בו רכיבים שהכירו מספרד, וכך לאט לאט הטעמים המרים־חריפים של משקאות הקקאו קצת התמתנו. 

כשהקקאו חצה שוב את האוקיינוס לספרד – הפעם עם המיסיונרים ועם הסיפורים שהביאו איתם על המשקה המר והכל יכול – נוצר סביבו באזז מטורף והוא צבר מוניטין של משקה מעורר תאווה, משקה אנרגיה וגם תרופה לפחות או יותר כל מחלה ידועה (הוא מופיע במספר גדול של מרשמים מהתקופה).

מתרופה למאכל מלכים 

על פי אחד הסיפורים, נקודת המפנה בגישה של הספרדים אל הקקאו התרחשה כשהנסיך שלהם סבל מכאבי בטן, ואחד מהמטפים שלו שהכיר את סגולות הקקאו מהמיסיונרים חימם לראשונה את המשקה האינדיאני (באמריקה שתו אותו רק קר), תיבל אותו בווניל והמתיק בדבש – כי גם ככה כבר מספיק קשה לילד גם בלי שיצטרך לשתות תרופה מרה כמוות. החימום והתוספות הפכו את משקה הקקאו למעדן, והוא קיבל את תפקיד המפנק הרשמי של בית המלוכה הספרדי – המלכה הגישה אותו לאורחות שלה עם עוגות ועוגיות, ואחריה יתר אנשי החצר מיהרו לאמץ את המשקה. עד מהרה לא היה בית אצולה בספרד שלא החזיק בקנקן ובספלי פורצלן ייעודיים עבורו.  הביקוש לקקאו היוקרתי נסק, מה שהוליד צורך בהגדלת שטחי מטעי הקקאו ובכוח אדם שיעבוד בהם. כך באה לעולם התקופה האפלה ביותר בהיסטוריה של הממתק האהוב – עבדים נחטפו מרחבי אפריקה והובאו לעבוד במטעים ההולכים וגדלים שניטעו באזורי קו המשווה במרכז ובדרום אמריקה – שרק סביבו יכולים לגדול העצים העדינים

ההתפתחויות הטכנולוגיות ושילובי טעם חדשים הפכו את השוקולד ליותר זמין ויותר פופולרי, עם העלייה בביקוש לשוקולד ולמשקאות מאבקת קקאו, רצו שחקניות חדשות נתח בשוק ההולך וגדל

המאה ה18, ציור של משפחה שותה שוקו בארוחת הבוקר. קרדיט: Shutterstock

שוקולד להמונים 

ב־1828 כימאי הולנדי חרוץ בשם ואן הוטן המציא את המכשיר שינגיש את השוקו והקקאו להמונים. המכשיר הצליח לייבש את פירות הקקאו, להפריד את השומן (שמכונה חמאת קקאו) ולטחון את השאריות לאבקה דקיקה. תוספת של חומרים מסיסים לאבקה הקלו על הפיכתה למשקה. ב־1847 חימם שוקולטייר בריטי בשם ג'וזף פריי את השומן וערבב אותו מחדש עם יתר הרכיבים שהופרדו מפירות הקקאו. פריי יצק את התערובת לתבניות, צינן אותה וכך נולדו לראשונה טבלאות שוקולד שאפשר לייצר בייצור המוני. זו הייתה הפעם הראשונה שהפיקו מפירות הקקאו מוצר שאינו משקה. 

ב־1875 הוסיף דניאל פיטר, שוקולטייר שווייצרי, לתערובת השוקולד אבקת חלב וכך נולד שוקולד החלב המתוק והעשיר שהפך ללהיט מיידי. 

ההתפתחויות הטכנולוגיות ושילובי טעם חדשים הפכו את השוקולד ליותר זמין ויותר פופולרי, עם העלייה בביקוש לשוקולד ולמשקאות מאבקת קקאו, רצו שחקניות חדשות נתח בשוק ההולך וגדל. מטעי קקאו חדשים נטעו באזורים חדשים והשליטה על הגידול שהייתה עד כה בבלעדיות של הספרדים התרחבה למדינות רבות באירופה אשר גידלו את העצים בקולוניות שלהם באזורים המשווניים של אסיה ואפריקה. כך זנים חדשים פותחו והרחיבו את קשת הטעמים של השוקולד והולידו את תעשיית השוקולד המשגשת שאנחנו מכירים היום.