דלג לתוכן ראשי דלג לחיפוש דלג לתפריט תחתון
לוגו עלית משוגעים לשוקולד
לוגו עלית משוגעים לשוקולד
לוגו עלית משוגעים לשוקולד
קרדיט: Shutterstock
זו׳רנל

סיפורו של השוקולד במזרח הרחוק

מה עושים כשמיליארד סינים מגלים את המתיקות המנחמת של השוקולד? מה הצית את הרומן של היפנים עם קיט-קט? והאם הבהלה הסינית לממתק האהוב תוביל למחסור בקקאו?

התשוקה הלוהטת של המערב לשוקולד לא התקיימה באסיה – לפחות עד לאחרונה. מוזר, בהתחשב בעובדה שבאסיה גדלים מאות שנים פולי קקאו משובחים שאחראים לחלק מהשוקולד האיכותי ביותר במערב. ייתכן שהאדישות האסיאתית כלפי הממתק המצליח במערב קשורה לכך שעיבוד הקקאו והפיכתו לשוקולד לא נעשים במדינות האסייתיות שבהן גדל הקקאו (מלזיה, אינדונזיה ווייטנאם למשל). פירות הקקאו נשלחים מיד אחרי הקטיף, ההתססה והייבוש לאירופה והמקומיים לא נהנים מהם ואינם חשופים לשוקולד שמיוצר מהם. ייתכן גם שהכתף הקרה שאסיה הפנתה עד כה לשוקולד נעוצה בעובדה שהיחס של מטבחי אסיה לקינוחים ומאכלים מתוקים שונה מאוד מזה של המטבחים המערביים: קינוח הוא פשוט לא שלב מקובל ברוב הארוחות, ואם כבר הוא מגיע – הוא הרבה פחות מתוק ממה שאנחנו מורגלים בו. מתיקות היא חלק ממניפת הטעמים שיש בכל המנות בארוחה ולא טעם שמקדישים לו תשומת לב מיוחדת ובלעדית.

בעשורים האחרונים – עם הגלובליזציה והזליגה של טעמים ומנהגים בין תרבויות – הצליח השוקולד לחדור את החומה הקולינרית האסייתית, ויותר ויותר מדינות באסיה מאמצות את השוקולד ומתחילות ליהנות ממנו. החיבה הגוברת הזאת לשוקולד משפיעה מאוד על עולם ייצור וצריכת השוקולד משום שמדובר בשוקי ענק.

חנות קיט קט ביפן. קרדיט: Shutterstock

גדול ביפן
יפן היא המדינה האסייתית הראשונה שאימצה את השוקולד והפכה אותו לשלה (כמו שעשתה להרבה מאכלים מערביים אחרים). החיבור התחיל מהחטיף הפופולרי קיט קט. היפנים הפכו אותו לשלהם עד כדי כך שקיט קט הפך לאחד המאכלים המזוהים ביותר עם ארץ השמש העולה.

הקיט קט (שמוצאו בריטי) הומצא ב־1930 אבל הגיע ליפן רק ב־1973. הוא חווה חיבה מנומנת מצד היפנים עד תחילת שנות האלפיים, אז החליטה היצרנית נסטלה לנסות ולהגדיל את המכירות והשיקה מוצר ניסיוני: קיט קט מיוחד בטעם תות – בייחוד לעונת התות הטרי. הטעם החדש הפך ללהיט כמעט בן לילה ומאז היסטריית הקיט קט בעיצומה. מאז אותו קיט קט תות ייצרה נסטלה יותר מ־400 טעמים ומהדורות מיוחדות, חלקם זמניים וחלקם קבועים, ויש אפילו מהדורות מקומיות שנמכרות רק במחוזות או בערים ספציפיים. כיום אפשר למצוא ביפן עשרות גרסאות, מהפשוטות ביותר – שנמכרות ליד הקופות – דרך מארזים מושקעים של קולקציות מיוחדות ועד מהדורות בלעדיות ונדירות שנמכרות בחנויות אופנה יוקרתיות כאילו מדובר בתכשיטים.

למרות החיבה ההולכת וגדלה לשוקולד ביפן, שוק השוקולד במדינות האחרות במזרח אסיה – שבה חיה ממחצית אוכלוסיית העולם – נמצא עדיין בחיתוליו והאזור אחראי רק ל־15 אחוז מצריכת השוקולד העולמית. התמונה הזו עתידה להשתנות בשנים הקרובות משום שהסינים מגלים את הקסם השוקולדי. הפתיחות ההולכת וגוברת של סין לגילויים חדשים מהמערב היא בעלת יכולת לחולל מהפכות של ממש. אם מדינות אחרות מגלות לעיתים עולמות חדשים ומשפיעות במעט על התעשייה שאותה גילו, כשזה קורה בסין – השינוי הוא עצום שכן גם אם אחוז זעיר של האוכלוסייה הסינית מאמץ טרנד חדש, מדובר במיליוני אנשים.

קרדיט: Shutterstock

למעשה סין מחוללת שינויי ענק בתעשיות עולמיות רבות בשנים האחרונות – כמעט כל שובר קופות אמריקאי משלב שחקנים סינים או מצלם חלק מהסרט בסין, כדי לגרוף מאות מיליונים במדינה שבה לפתע מותר להקרין סרטים אמריקאיים. גם תעשיית התיירות שינתה את פניה בלא מעט מדינות אחרי שהסינים גילו את החופשה בחו”ל.

אנליסטים מעריכים שבשנים הקרובות זה בדיוק מה שיקרה לתעשיית השוקולד. נכון להיום הסיני הממוצע צורך רק כ־100 גרם שוקולד בשנה אך קצב הצריכה גדל (וצפוי להמשיך לגדול) בכשמונה אחוזים בשנה, זהו שיעור צמיחה עצום כשמדובר בשוק עצום שכזה. החיבה החדשה של הסינים לשוקולד מתורגמת בפועל למיליארדי דולרים ונסיקה חדה בהיקפי הייצור.

נשמע כמו בשורות טובות אבל גידול בהיקף כזה ובפרק זמן קצר עשוי גם להפוך למשבר. במהלך 2018 ו-2019 כל כמה חודשים הכריזו כותרות בעיתונים כלכליים על מחסור קרב והולך בקקאו וקראו לנו להתחיל להיפרד מהשוקולד שלנו – הטענה הייתה כי כמות המטעים הנוכחית לא תוכל לעמוד בביקוש הגובר והמערב ישאר בלי השוקולד שלו. קצת אחרי התחזיות הפסימיות החלה התעשייה למצוא דרכים להתאים את עצמה לביקוש. אינדונזיה למשל הודיעה על תוכנית להדגלת גידול הקקאו והרחבת ייצור השוקולד בתחומה פי עשרה עד שנת 2024. המשמעות היא הקטנת מכסות יצוא הקקאו מאסיה לאירופה ומעבר של ייצור שוקולד לתוך היבשת. היצרנים האמריקאים גם הם מעבירים את הייצור לאסיה: חברות רבות כמו מארס והרשיז למשל, כבר פתחו מפעלי ייצור בסין עצמה – מהלך שהוריד את מחירי חטיפי השוקולד (שכאשר יובאו מאמריקה מחירם הגבוה הפך אותם למותרות שלא רבים יכלו להרשות לעצמם) והפך אותם לזמינים עבור סינים רבים יותר. בזכות המהלך, כבר בשנת 2017 חברת תפסה מארס 49 אחוזים מנתח שוק השוקולד הסיני, אבל נראה שהמספר הזה עוד הולך להשתנות, כשעוד ועוד חברות מערביות יתחילו לייצר את השוקולד שלהן בסין, כדי להוזיל עלויות ולהפוך לתחרותיות.

עד כה ייצור השוקולד עצמו התרחש כמעט בלעדית במערב בעוד שגידול חומר הגלם העיקרי – הקקאו – התרחש בעיקרו באפריקה, אסיה ודרום או מרכז אמריקה. כיום, כתוצאה מהשינוי בשוק, עולם הייצור נפתח בפני האסיאתים ולצד חברות גדולות שמגיעות ליבשת מבחוץ אפשר גם למצוא יצרנים מקומיים בעיקר בתחום הארטיזנלי שמביאים לעולם השוקולד את האסטיקה היפנית, הגישה הקפדנית לשלבי הייצור וערכי הטעם. מפגש שבטוח יהיה טעים ומעניין.